פרק מספר 508 של רברס עם פלטפורמה, שהוקלט ב-30 בדצמבר 2025, קצת לפני שנגמרה השנה וקצת אחרי שבאמת התחיל סוג של חורף - אורי ורן לוגמים תה ומארחים את מישה פיינשטיין מחברת Bria AI כדי לדבר על איך עושים תמונות בצורה שבאמת התכוונתם (וגם קצת על חורף). 🎗️
(רן) וכן, אורי - למרבה הפתעה, שוב אנחנו מדברים על AI, הנושא החביב עליך . . . .
(אורי) AI, הנה . . . התגעגעתי.
- (מישה) אז אני מישה, כיף להיות פה. בן 38, מתל אביב, נשוי, אב לשובב אחד קטן בן שנה ושמונה.
- בגדול מתעסק בתחום, כמו הרבה בתעשייה שלנו, מגיל 18.
- זה כבר 20 שנה, יותר ממחצית-חיים . . . .
- ובעשר השנים האחרונות מתעסק בכל מה שמתחיל לנוע לכיוון מה שהיום אנחנו קוראים “AI” - זה Machine Learning, Deep Learning, Computer Vision.
- ובחמש השנים האחרונות Generative AI ב-Bria.
- שתי מילים אולי על Bria . . . .
(אורי) . . . . אולי קצת על מה הרקע שלך ב-Computer Vision?
- (מישה) זאת סוגיה מעניינת . . . . פורמלית, אין רקע.
- התחלתי לתכנת בצבא כ”ילד PC”, שזה חבר'ה שמגיעים ללא שום השכלה אקדמית ובעצם מתחילים לתכנת.
- שם צברתי את הניסיון שלי, באמ״ן.
- עם השחרור, המשכתי לעבוד ועשיתי תואר ראשון במדעי המחשב ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.
- ואת התואר השני שלי עשיתי גם בפילוסופיה ובפילוסופיה של המדע בתל אביב.
(אורי). . . זה מתחיל להתקרב לדברים המעניינים באמת ב-AI . . .
- (מישה) זה נכון. אגב, Bria - נגיע לזה אולי בהמשך - יש לה גם את הפן הפילוסופי וקצת על איזה Data אנחנו מאמנים.
(אורי) איזה דת או איזה Data?
- (מישה) איזה Data - ולחוקרים מסוימים זה מתפרש גם כדת . . .
(רן) . . . . האם יש הבדל? זהו . . .
- (מישה) בדיוק . . . . אז פורמלית, אין לי שום השכלה ב-Computer Vision.
- פרקטית, בעשר השנים האחרונות אני עובד בחברות שהמהות שלהן, ה-Core שלהן, הוא Computer Vision.
- ולמרות שהגעתי מהצד ההנדסי, יצא לי ברבות השנים גם לפתח, גם לנהל צוותי חוקרים.
- אני אוהב לקרוא לעצמי “Practical Researcher”
- אני עובד עם ה-Common Sense, עם הידיים.
- לעשות באמת אימון ומחקר אני לא יודע, אבל להוביל את העסק, אני איכשהו . . . . אני מקווה שאני מצליח.
- (מישה) אז ב-Bria אני ה-CTO - אני בעצם מוביל את המחקר והפיתוח.
- אני אולי גם אגיד מה Bria עושה, אני מניח שזה מעניין - Bria (בריאה) בגדול מנסה לייצר עולם שבו...
- (אורי) “לברוא” . . . .
- (מישה) לברוא עולם, נכון . . .
- (אורי) . . . בחדשות היום בוראים מציאות . . . .
- (מישה) אחדים מבין מאזינינו הבינו, כנראה, שזה מקור השם Bria (בריאה) . . .
- (מישה) אנחנו מנסים לברוא עולם שבו מה שאנחנו קוראים “Creativity מקצועי”, יכול לפגוש Innovation של AI.
- אנחנו בעצם מנסים לאפשר לאנשי Creative מהצד היותר מקצועי - בעולמות של Commercial, בעולמות של Media, בעולמות של Marketing שהוא יותר מקצועי - להשתמש ב-Gen AI.
- תוך כדי זה שאנחנו בעצם מאפשרים לצוותי פיתוח ומוצר של אותן חברות לפתח מעל המודלים שלנו ומעל הפלטפורמה שלנו את המוצרים שיתאימו ל-Use Case-ים שלהם.
- זה מאוד ב-High-Level, אפשר לצלול לזה קצת.
(רן) בעצם רוב הפרק נצלול לזה, אני חושב.
[04:44] המקצועיות נכנסת לתמונה / הבעיה בעיני המתכנת
(רן) אז כהקדמה, אני אגיד שממש לפני שהגעתי לפה, עזרתי קצת לאשתי עם שיעורי בית באיזשהו קורס שהיא עושה - והיא הייתה צריכה לייצר כמה שקפים כאלה.
אמרתי לה “אין בעיה - Nano Banana, עליי! - תני לי את ה-Prompt, משם אני לוקח את זה, משכלל אותו, יוצאת תמונה מקסימה”.
ובאמת יצאה תמונה יפה . . . כמעט אף אחד מהפרטים שהיו בתמונה לא תכננתי. הם הפתיעו אותי, אבל הפתיעו אותי לטובה, וזה נחמד. אז כל עוד אני עושה את זה בשביל הכיף ובשביל התחביב ובשביל איזושהי מצגת חד-פעמית - זה סבבה לגמרי. אבל מה קורה אם אני כן רוצה לשלוט על - לא נאמר “כל פיקסל ופיקסל”, אבל על האובייקטים,
על האופי של האובייקטים, על הצבעים, על הפינה השמאלית העליונה, על האמצע, על החיוך של הבן אדם וכל זה? . . .
(אורי). . . שבסוף זה כמו לצייר, נכון? אתה מצייר ב-Prompt, אם אתה צריך על כל פיקסל . . . .
(רן) כן . . . .אז זאת אומרת, הכלים - יש שם קודם כל כלי ג'ינרות תמונות (Image Generation) מדהימים, אוקיי? הזכרתי את Nano Banana, ויש לא מעט אחרים. אבל מה שחסר הרבה פעמים זה את השליטה, והזכרת את המקצועיות, אוקיי? ופה אתם נכנסים לתמונה.
- (מישה) נכון.
(רן) אז איך עושים את זה?
- (מישה) אני חושב, אולי שנייה לפני על איך עושים את זה, אני חושב שנגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה - ההבדל בינך, או בין אשתך, באיך שאתם ניגשים לתמונה, לבין איך שמישהו מקצועי ניגש לתמונה, או בכלל לאובייקט ויזואלי, היא העובדה שאתה יודע מה היית רוצה להעביר בתמונה, ואתה מקווה שהמודל יעשה בשבילך את העבודה.
- אתה אומר “הייתי רוצה תמונה של ילדים משחקים בחוף הים, ואני רוצה שהאווירה תהיה שמחה ותעביר איזשהו מסר אופטימי” . . .
- (רן) ובגדול “מה שיוצא - אני רוצה”, ואני באמת כבר מרוצה . . .
- (מישה) זה נכון, זה נכון.
(אורי) קרה לי השבוע, בתמונה הראשונה שג'נרטתי (Generated) - אחלה חוויה, הפתעות נעימות, המסר עבר.
- (מישה) זה נכון - וזה באמת מודל, אמרת נכון: יש המון מודלים בשוק, הם באמת מדהימים. כל המודלים האלה מדהימים.
- כשאיש מקצוע מגיע לייצר תמונה, הוא עובר תהליך שונה לחלוטין.
- כשאיש מקצוע חושב על התמונה שלו - הוא יודע בדיוק איך התמונה הזאת נראית.
- יש לו בראש דימוי של איך התמונה הזאת אמורה לצאת בדיוק.
- ובעצם האתגר של המודל הוא להצליח to capture את כל הוויזואליזציה (Visual) הזאת שרצה לבן אדם הזה בראש - ולשפוך אותה לתוך המסך.
- ולא סתם אומרים “תמונה אחת שווה אלף מילים” - מאוד קשה לתאר את מה שיש לבן אדם הזה בראש במילים.
(אורי) אבל לאורך זמן מודל יכול להבין את הראש של הבן אדם. זאת אומרת, לקבל יותר ויותר Context . . . .
- (מישה) אז “להבין את הראש של הבן אדם” זה להבין את סגנון הציור שלו, זה להבין איזה אובייקטים הוא אוהב . . .
- זה מאוד קשה להבין - וזה לא שונה גם במודל של Bria.
- זאת אומרת, זה לא שאנחנו קוסמים - מאוד קשה להבין מה זאת התמונה הזאת שיש לבן אדם בראש.
- בעצם ה-Density של האינפורמציה - ככה אנחנו רואים להסתכל על זה - של תמונה, הוא הרבה יותר צפוף ממה שאפשר לתאר במילים.
- יש בתמונה המון פרטים שמאוד קשה לתאר.
- ובעצם אנחנו מנסים איכשהו לגשר על הפער הזה, בעצם בלאמן מודל שלא מתאמן על Prompt-ים של שפה טבעית.
- הוא לא מתאמן על Prompt-ים של “כלב רץ בים בשקיעה”, אלא מתאמן על structured prompts של JSON-ים ענקיים - שיש בהם באמת אלף מילים, לא כמטאפורה - שמתארים בצורה מאוד מקצועית ובצורה בלתי תלויה אלמנטים שונים בתמונה.
- תיאור הקומפוזיציה, אובייקטים בתמונת-צבעים שלך . . .
(רן) אבל בוא, שנייה לפני שאנחנו . . . זאת אומרת, קצת התחלת לדבר על פתרון - אבל שנייה לפני שאתה מציג אותו,
נסביר שוב את הבעיה מעיני המתכנת.
אנחנו, כמתכנתים - נורא קל לנו לעשות Vibe Coding ל-Whatever, לא יודע, Tic-Tac-Toe, to do, או whatever, נכון? נורא קל: אתה אומר ל-Cursor, או Whatever, “תעשה לי כזה” - והוא עושה לך כזה. ויכול להיות שאם כל מה שרצית זה לעשות איזשהו POC, אז בזה סיימת.
אבל אם יש דרישות מאוד ספציפיות של לקוח, או אם יש איזה שהם Design Rules או Guidelines שאתה צריך לעמוד בהם, או שיש דרישות מוצר שאתה צריך לעמוד בהן - זה לא מספיק רק להגיד לו “תעשה לי Tic-Tac-Toe!”, נכון?
פתאום אתה צריך פינות מעוגלות, פתאום אתה צריך, לא יודע, זמן תגובה . . . פתאום אתה צריך יכולת לעשות Pinch ו-Pinch-In ו-Pinch-Out או whatever. זאת אומרת, יש המון דברים שמראש לא אמרת, ואתה, אם היית מפתח, היית, לצורך העניין, Frontend-יסט, היית עושה אותם, כי זה חלק מה-Spec - אבל ב-Vibe Coding זה הולך קצת פחות טוב.
עכשיו, כמובן שיש דרך לעשות את זה נכון גם שם, אבל פה אני בעצם מנסה להמחיש בשפת הפיתוח את ההבדל בין
“תעשה לי אפליקציה!” לבין “הנה, ככה בדיוק אני רוצה שהאפליקציה הזאת תתנהג - ועכשיו תעשה לי!”. ואת זה אני באמת עושה בצורה שהיא מאוד Structured.
- (מישה) זה דימוי שאני יכול להתחבר אליו. אני חושב שיש משהו באנשים שעובדים עם Creative, שהופך את זה לאפילו יותר מסובך.
- בסוף, אנשי תוכנה הם אנשים שבמובנים מסוימים . . . הם אנשים, בלי להעליב אף אחד, הם אנשים יותר Structured.
- יש הבניה של איך המקצוע הזה . . . איך שפות-תכנות נולדו ואיך הן התפתחו ואיך הפורמט שלהן נראה וקומפילציה (Compile) וכל מיני דברים כאלה.
- אנשים שעובדים ב-Creative זה שונה לחלוטין: הם פשוט חושבים על משהו, יש להם בראש תמונה - “ויתהפך העולם, זה מה שצריך להשיג”.
- אני יכול לספר סיפור שהיה לנו - פרויקט שעשינו עם במאי הוליוודי מוכר.
- ועבדנו בעצם עם הצוות לעשות איזשהו קמפיין Marketing לסרט - ל-Beetlejuice Beetlejuice, אם אתם מכירים [נא להשלים את קודם כל את Beetlejuice (1988)].
- ובעצם כל הצוות, למרות שכל ה-Spec היה מאוד מוגדר - איך אמור להיות הקמפיין ואיזה סגנון והכל - הם כולם היו בחיל ורעדה עד הנקודה שבה צריך ללכת לבמאי ולאשר שזה באמת פגש את הדמיון שלו.
- ואף אחד לא יודע - כולם היו בטוחים שזה יכול בכל רגע להיות Blocker ו-No Go.
- (רן) כן . . . והוא, אני מקווה, אישר? . . .
- (מישה) כן, לשמחתינו הוא אישר . . . .
(אורי) אני חושב אבל שיש משהו, עוד הבדל כזה - למודל שצריך לכתוב את הפיצ'ר הבא, יש Context שהוא כל ה-Codebase. וב-Codebase כבר יש, תכל’ס, את ה-Design System, עם הפינות המעוגלות ועם ה...
(רן) כן, זה כמו “תייצר את הסצנה הבאה בסרט שכבר ראית” . . .
(אורי) נכון - ורק תגיד לו על מה מדובר בסצנה, והוא ידע את כל ה-Setting בתמונה. בטח שלאיש Creative, שמדמיין את השמש זורחת לו אתה-יודע-מאיפה, זה יותר קשה - זה כל פעם “לברוא את זה מחדש” ולנסות לפגוע.
- (מישה) זה נכון, ויש . . . בעצם, האתגר ש-Bria באה לפתור, חוץ מלתת את השליטה, זה גם לתת את האפשרות לאותו איש Creative מקצוען, ללמד את המודל גם את השפה שלו.
- ללמד אותו את ה-Structure המיוחד שמעניין אותו.
- “אותי מעניינת הקומפוזיציה” . . .
- (אורי) . . . שזה בעצם ה-Codebase ההיסטורי . . . .
- (מישה) זאת ההשוואה, כן, זאת ההשוואה.
- (אורי) אבל כשיש משהו חדש לגמרי? זאת אומרת, עוברים מקמפיין לקמפיין: פעם עשינו קמפיין לסודה, עכשיו אנחנו עושים קמפיין לדבח בשרים [דוגמא מעניינת…], זה שני דברים אחרים.
- (מישה) אז צריך ללמד את זה, נכון. אז צריך לעשות איזשהו Tunning קטן, ולהתאים את זה
- לסגנון, לקמפיין, ל-Structure - למה שצריך.
[13:13] אימון של מפלצות גדולות / מה זה משנה?
(רן) אוקיי, אז ככה: אתה אומר שאם “בעולם החובבני”, כל מה שאנחנו רואים זה איזשהו Prompt טקסטואלי שהוא Unstructured - נגיד, תיאור של החדר, תיאור של האווירה וכל זה - אתם הולכים מראש על משהו שהוא, (1) Structured, ו-(2) מאוד מאוד מפורט.
למה זה משנה? כלומר, למה במקרה שלכם יוצא בדיוק מה שהתכוונתי ובמקרים אחרים לא?
- (מישה) מה שמשנה פה זה לא בזמן הרצת המודל, מה “נותנים למודל” - אלא בעצם איך מאמנים את המודל.
- ברגע שהמודל התאמן על Data שהוא Structured ו-Data שהוא מאוד Aligned אחד לשני, ובעצם מתאר את הקומפוננטות (Components) השונות הוויזואליות בתמונה, אז המודל, חוץ מללמוד לייצר תמונות יפות, הוא בעצם לומד מה כל קומפוננטה - מה כל Key ב-JSON שלנו, ב-Structure JSON שנכנס כ-Prompt - על מה כל קומפוננטה שולטת.
- ואז זה מייצר איזשהו Disentanglement כזה בין הפיצ'רים, שמאפשר אחר כך למי שמשתמש במודל להגיד “בעצם, אני רוצה לשנות רק את ה-Lighting, ולהזיז אותו מ”שקיעה” ללא יודע מה . . . “דמדומים”, ולא לגעת בשום דבר אחר”.
- וזאת שליטה שהם מאוד מאוד צריכים.
(רן) אוקיי, אז אתם לגמרי מאמנים מודלים משלכם - מודלים שמייצרים תמונות. זאת אומרת, זה “מפלצות גדולות”: האימון שלהם יקר, אני מנחש. איך מתפעילים את כל זה?
(אורי) אני כל הזמן מדמיין שה-Input של ה-JSON הזה זה תכל'ס Dashboard של Photoshop או Lightroom - מקום שבו הם מייצרים תמונות. יש לי כמה צלמים במשפחה, אני כל הזמן רואה את ה-Dashboard-ים האלה, ואוקיי - מתמונה לתמונה אתה יכול ללמוד את הפיצ'רים השונים של . . . ועכשיו אתה רוצה לשנות את ה-Lighting? אז כאילו . . .
- (מישה) אז זה מאוד דומה, זה מאוד מאוד דומה . . . . ההבדל הוא שבתמונה זה לא רק אלמנטים של Contrast, תאורה וכאלה, יש לך גם אלמנטים שהם סמנטיים.
- אובייקטים, האם הבן אדם מחייך, לא מחייך, בדיוק הפוזה שלו, יחסים בין אובייקטים . . . .
- זאת אומרת, זה קצת יותר מורכב מרק אלמנטים של “איך הפיקסל נראה”.
- ולשאלתך, רן - כן, זה מפלצות.
(רן) אז מה אנחנו אומרים? מהם גדלי המודלים יש שאתם מאמנים?
- (מישה) אז אנחנו מאמנים מודלים - יחסית לתעשייה - קטנים.
- וזה מתחבר, אולי . . . אנחנו דיברנו המון על ה-Creative Persona, על ה-End User - אבל ה-End User הוא בעצם לא ה-Customer של Bria, זה לא ה-User שלוקח את הפלטפורמה של Bria.
- אמרתי את זה בהתחלה במשפט - אנחנו מנסים לעשות איזשהו שילוב: אנחנו בעצם נותנים לצוותי פיתוח ולצוותי Research לקחת את המודלים האלה, ולהמשיך להתאים אותם ל-Use Case.
- אנחנו לא מתיימרים שה-Structured Prompt שלנו, או איך שאנחנו חשבנו על המבנה הנכון לתמונה, יפתור את כל הבעיות ויתאים לכל ה-Use-Case-ים.
- אנחנו רוצים שהלקוחות שלנו ימשיכו לעבוד עם ה-JSON הזה, ולאמן את המודל לצרכים שלהם ול-Brand שלהם ולמה שהם צריכים בסוף להביא ל-Production.
(רן) כלומר, לכל קמפיין או לכל Brand כזה בעצם ממשיכים ועושים Fine-tuning למודלים?
- (מישה) נכון, נכון. לא חייבים, אבל הרבה מהלקוחות שלנו עושים - ולכן המודלים שלנו הם יחסית קטנים.
- “יחסית קטנים” זה . . . - המודל האחרון שלנו הוא 8 ביליון פרמטרים.
- מאומן From Scratch מ-Random Noise.
(רן) כן, אוקיי, וסתם מתוך סקרנות - לא יותר טוב להתחיל, נגיד, ממשהו שכן מאומן? אולי באותו גודל, אבל להרוויח את “הקילומטרים הראשונים” עליו? או שאין כאלה רלוונטיים?
- (מישה) יש כאלה. יותר טוב - כן; יותר קל - כן; פחות Viable מבחינה Commercial-ית מבחינתנו.
(רן) בגלל התוכן, בגלל ה...
- (מישה) . . . בגלל שאנחנו עובדים בסוף B2B, אנחנו עובדים עם חברות קומרשיאליות (Commercial) גדולות, שצריכות את המודל הנשלט, שצריכות את “המודל הענקי”.
- אנחנו בעצם מאמנים על Data שהוא לחלוטין נקי - אנחנו לא עושים Scraping לאינטרנט, כל הData שלנו הוא ממאגרים, מפרטנרים, שבעצם נתנו לנו Licensing על ה-Data שלהם.
- קרוב למיליארד תמונות שהן Licensed - מ-Getty images, מ-Shutterstock ו-envato - כל החבר'ה האלה.
- וזה מבטיח ללקוחות שלנו לא רק שהמודל מרצה את מה שהם צריכים, אלא שהוא גם לא מייצר דברים שאחר כך יסבכו אותם.
(רן) כן, זאת אומרת - זה נותן להם הבטחה רגולטורית משמעותית, שמודלים אחרים לא יכולים.
- (מישה) זאת גם הבטחה רגולטורית, וזה גם, אם תחשבו על זה, קצת Velocity של פיתוח.
- בסוף, צוותי פיתוח שלוקחים מודלים שהם, נקרא להם “פרועים”, הם צריכים לשים Guardrails - הם צריכים להשקיע ולוודא שהתוצר לא יוצא מה שאנחנו קוראים בתעשייה שלנו Not Safe for Work.
- במודל שלנו, במובן מסוים לא צריך - המודל לא יודע לייצר IP של מישהו אחר. פשוט הוא לא ראה אותו אף פעם.
[18:39] איך נראה Cycle של אימון כזה?
(רן) אז כמה זמן לוקח לאמן מודל כזה, של 8 מיליארד על, אני מניח, מיליארדי תמונות? איך נראה Cycle של אימון כזה?
- (מישה) אז Cycle של אימון כזה זה משהו שהוא לא בינארי - מאוד קשה להגדיר מה זה “Cycle של אימון”.
(רן) כן, איפה שלוקחים את ה- cutoff הראשון או את ה...
- (מישה) אז בעצם צוות המחקר שלנו - הוא עובד כל הזמן. הוא בעצם במסע מתגלגל כל הזמן לאמן את המודל הבא והמודל היותר-טוב שלנו.
- וזה מתחיל מתהליכי Onboarding ל-Data של פרטנרים חדשים - לזהות, בעצם לעשות אנליזה על הקטלוג שלנו, לזהות איזה Domain-ים חסרים לנו בקטלוג.
- אני לא יודע, אם אנחנו פתאום רואים שאנחנו לא מייצרים תמונות מספיק טובות של ציורי-שמן - צריך להביא עוד ציורי-שמן לקטלוג.
- אז צריך לעשות Onboarding, אנליזה, צריך לעשות Data Preparation . . . בעצם, צריך להכין את כל ה-JSON-ים האלה, שיתאימו לכל התמונות.
- כל זה הוא בעצם Pre-training כזה, שעוד לפני ש”הדלקנו את ה-GPU” - אולי זה קצת לא נכון, אבל לפני שהדלקנו את ה-GPU הראשון לאימון, יש שם הרבה GPU-ים שעובדים לפני - אבל לפני שהדלקנו את ה-GPU הראשון לאימון.
- האימון עצמו הוא בעצם אימון שנעשה “בשיטת פירמידה” - אנחנו מאמנים מרזולוציה נמוכה, אנחנו מאמנים קודם כל את המודל ברזולוציה מאוד נמוכה.
- המודל לומד בשלבים האלה קשרים סמנטיים, קשרים בין ה-Prompt לתמונה, לומד קצת אנטומיה מאוד גסה . . .
(רן) כן. רק להבהיר - כשאתה אומר “רזולוציה נמוכה”, אתה פשוט מתכוון לתמונות קטנות.
- (מישה) נכון, תמונות ב-256-256, ממש Thumbnails כאלה . . .
(רן) . . . כדי לראות שהוא מבין קונספטים - את ההקשר בין הטקסט לבין התוצאה הרצויה.
- (מישה) נכון, ומה שלמדנו בכמה שנים האחרונות שאנחנו מאמנים מודלים, זה שזה שלב מאוד מאוד משמעותי, והוא משמעותי משתי סיבות:
- הוא משמעותי א' - כי הוא מוזיל מאוד עלויות.
- זאת אומרת, ככל שמאמנים על רזולוציה יותר נמוכה, אז זה מין הסתם יותר זול.
- אז אפשר פשוט לעשות הרבה יותר - ובעצם “לסחוט מהמודל” בשלב הזה די הרבה.
- מה שהפתיע אותנו זה שדי בקלות אפשר בשלב הזה כבר לשים לב ל-Fault-ים במודל - גם דברים שהם מאוד עדינים, כמו דברים שמודלים הרבה פעמים נכשלים בהם, כמו אנטומיה עדינה.
- למרות שעדיין רואים דברים . . . לא תראה “אצבעות טובות” ברזולוציה הזאת, בשלב הזה של האימון - אבל אנשים שמאמנים מודלים כבר יודעים לראות, להבדיל בין “אצבעות רעות א'” ל”אצבעות רעות ב'” ולהגיד “אלה לא ישתפרו אף פעם ואלה - אפשר לעשות איתן משהו”.
- (רן) בסוף יהיו חמש . . .
- (מישה) בדיוק.
- אז זה השלב הראשון.
- (מישה) אחר כך עולים בשיטת פירמידה ל-512 - וגם מצמצמים את סט התמונות.
- זאת אומרת, עולים גם ברמת הרזולוציה וגם מצמצמים את התמונות לתמונות שהן אסתטית “יותר יפות”.
- מתחילים מתמונות שהן מאוד . . . זאת אומרת, מראות Variety מאוד גדול של העולם, ולאט לאט מתחילים להתכנס לאסתטיקה.
- עד שמגיעים ל-1024-2048, ואם רוצים הלאה.
- ו-All in All זה אימון שלוקח בערך חודש וחצי של 24/7, על Cluster של בין 128 ל-256 GPUs High-End
(רן) כן, שזה גם לא זול . . .
- (מישה) זה לא זול, אבל יש משקיעים שתומכים באירוע . . . .
[22:11] מי יעריך את המעריך?
(רן) אחד הדברים שהזכרת ככה ביעף זה “רואים שזה לא טוב”. עכשיו, אני מניח שאתם לא מסתכלים על כל התמונות,
אלא גם יש לכם שיטות לעשות אבליואציה (Evaluation). כלומר, דרך לבוא ולהגיד, קודם כול לצורך האימון עצמו
צריך “לשלוח אחורה גרדיאנטים” (Gradients), צריך שמישהו יגדיר איזושהי Loss Function ויגיד “אוקיי, זה טוב, זה לא טוב”.
אבל גם יותר בכללי - כלומר, איך מעריכים את זה? אסתטיקה זה משהו מאוד מאוד אישי. האם להגיד “התמונה טובה“ או “הציור יפה”? אתה יודע, אחד יגיד א', השני יגיד ב' . . . מה עושים בסוף? איך עושים אבליואציה (Evaluation) שהיא, נקרא לזה, קונסיסטנטית (Consistent)? [להרחבה Lenny’s Podcast - Why AI evals are the hottest new skill for product builders | Hamel Husain & Shreya Shankar (creators of the #1 eval course)]
(אורי) ואיך תמונה של פיקאסו הייתה עוברת את מבחן האנטומיה? . . .
- (מישה) שאלה טובה . . . לגבי פיקאסו, אפשר להגיד עליו שהוא מקצוען, אז אולי הוא איזה End User כזה שהיה יכול להשתמש . . .
- זאת שאלה מעולה. אבליואציה (Evaluation) במודלים כאלה, ובמובן מסוים השיטה ש-Bria עובדת בה קצת עשתה מהפכה באיך שעושים אבליואציה (Evaluation) למודלים האלה.
- כי בעצם הבאנו לשולחן שיטת אבליואציה (Evaluation) חדשה.
- אנחנו גם עושים את האבליואציות שכל שאר המודלים עושים - זאת אומרת, אבליואציות, בין אם זה בעזרת Crowd ובין אם זה בעזרת כל מיני מודלים סטטיסטיים על אסתטיקה ועל Prompt Alignment, זה דברים שהם יותר קלאסיים.
- יש עולמות של Image Arena או Video Arena - כל מיני אתרים כמו Artificial Analysis, שפשוט מעלים לשם מודלים ו-Crowd מצביע, הצבעה בינארית, Blind Test, בין תמונות על איזשהו Preference.
- אבל זה בעצם, כל השיטות האלה - הן מראות את הפער שבעצם המודל של Bria ניסה לפתור.
- (מישה) הבעיה בשיטות מדידה האלה, שהן בסוף עושות איזשהו מיצוע ל-Preference מאוד רחב, אנושי.
- שזה אחלה - ל-B2C, לכל מיני יוצרים מזדמנים כמו אשתך מתחילת השיחה - זה ממש אחלה, יוצאות תמונות ממש ממש יפות.
- (מישה) נכון. בסוף, הם ממצעים איזושהי העדפה של הקהל . . .
(רן) . . . כן, חוכמת ההמונים, אבל...
- (מישה) . . . . שהיא אחלה, היא באמת אחלה, באמת יוצאות תמונות מדהימות - Nano Banana, תמונה מדהימה.
- זה לא מה שהבמאי או ה-Art-Director של הסרט רצה להשיג.
- הוא לא רוצה את התמונה הגנרית היפה - הוא רוצה את התמונה שיש לו בראש.
- ולכן אנחנו הגינו איזשהו מדד כזה, שאנחנו קוראים לו Text-as-a-Bottleneck [Reconstruction] (TaBR).
- כשבעצם אנחנו אומרים . . . אנחנו לוקחים תמונות אמיתיות - תמונות שקיימות במציאות.
- אנחנו נותנים ל-LLM-ים שונים לתאר אותן בצורה הכי טובה שיש
- אנחנו אומרים ל-LLM “תתאר כל דבר שאתה יודע על התמונה הזאת”.
- ואז אנחנו אומרים “זה ה-Prompt שעכשיו ייכנס לכל אחד מהמודלים”.
- ובעצם, מה שאנחנו רוצים לראות זה השוואה ויזואלית - מרחק, בעצם - בין התמונה שג'ונרטה (Generated) לתמונה המקורית.
- כשהמודל שג'ינרט (Generated) לא ראה תמונה - הוא ראה רק טקסט, הוא לא קיבל כ-Input את תמונת המקור.
(רן) זה קצת מזכיר לי את ה-Cycle-ים שהיו עושים פעם עם Translate - תרגם את הטקסט לאנגלית וחזרה לעברית, תקבל ג'יבריש . . .
- (מישה) בדיוק - וככל שהתמונה יוצאת “יותר טובה”, או “יותר קרובה”, בעצם, יותר קרובה - אתה יודע שהצלחת.
- אתה יודע שבהינתן Prompt שהוא מתאר נכון, אתה יודע לשלוט.
(אורי) את ה”קרבה” אתם עושים ב”פיקסל לפיקסל”, או . . . איך אתם מודדים את “המרחק”?
- (מישה) אז אפשר למדוד את המרחק בהרבה צורות.
- פה אתה כבר יכול לרדת לכל מיני שיטות שהן . . .
- אתה יכול לחזור ל-Crowd - שאתה מראה לו שלוש תמונות ואתה אומר “מי יותר דומה לתמונה באמצע?”, נכון?
- אתה יכול לעשות איזשהו מדד כמו CLIP Similarity, שבעצם יודע להשוות בין תמונות . . .
(אורי) אפשר לקחת איזשהו מדד ממוחשב?
- (מישה) אפשר,לחלוטין. CLIPScore יכול לעבוד פה, יש מדדים אחרים גם.
- אבל דרך המדידה במובן הזה היא קצת פחות חשובה - מה שיותר חשוב זה מה מודדים.
- וזו הפעם הראשונה שלא מודדים עד כמה הטקסט משתקף בתמונה, וגם לא מודדים עד כמה התמונה “יפה” בעיני רוב הקהל.
(רן) כן, זה בדרך כלל ב-Unsupervised זה נקרא שגיאת ה-Reconstruction. זאת אומרת, עד כמה אתה יכול לשחזר את ה-Artifact המקורי.
- (מישה) כן, בדיוק.
(רן) וזה דומה? זאת אומרת, אם אתה מסתכל על תמונות כאלה, אתה יכול להבדיל בין המקור לבין הלא?
- (מישה) אתה תמיד יכול להבדיל בין המקור ללא . . . .
- (מישה) המקומות שבהם אתה ממש יכול לראות את ההבדל, זה דברים שפשוט שום תיאור טקסטואלי לא יכול לתאר, שזה זהות של בן אדם.
- בסוף, זה יהיה בן אדם שכל הפרמטרים שלו הם אותו דבר - אבל הפנים הן לא אותן פנים.
- מה שכן רואים זה שבמודל של Bria, ב-Fibo - לעומת המודלים המובילים בשוק, Nano Banana, FLUX, Qwen, כל החבר'ה האלה - התמונה פשוט יוצאת אותו דבר בכל דבר שהוא לא ID, לעומת המודלים ההם, שנותנים איזושהי אווירה כוללת שהיא מאוד מאוד דומה, אבל התמונה היא לא אותה תמונה.
(רן) כן, זאת אומרת, אתה יודע - במנועי שפה יש את הטמפרטורה, שיכולה לשלוט על ה - נקרא לזה, “יצירתיות” או “אקראיות” של ה-Output. אז נשמע כאילו אצלכם “כיוונתם את הטמפרטורה לאפס”, או לא זוכר, אולי אחד זה המספר שלא נותן חופש - ובמודלים אחרים הטמפרטורה היא יותר גבוהה, כלומר, יש יותר חופש. ולכן, אולי הם עושים דברים מאוד יפים, אבל לא בדיוק מה שה-Prompt התכוון.
- (מישה) אז זה קצת יותר מורכב מזה.
- יש Gap שלא דיברנו עליו בעצם, וזה העובדה שאנחנו התאמנו על JSON-ים שהם בני אלף מילים.
- בסוף, כשבן אדם בא לכתוב Prompt, הוא לא כותב JSON.
- המתכנתים, בוני המערכות, כן יכולים מאוד בקלות להשתמש ב-JSON-ים, ולהעביר אותם ולעשות מניפולציות מאוד בקלות.
- זה חלק מהסיבה שעשינו פורמט שהוא ידידותי למפתחים.
- אבל בסוף, ה-End User שרוצה לייצר תמונה - הוא לא כותב JSON.
- המודל שלנו בעצם בנוי משני מודלים בפנים. אנחנו יכולים לחשוב על זה כמודל אחד שהוא ה-Reasoner ומודל אחד שהוא ה-Renderer.
- יש מודל שלוקח את השפה הטבעית שהבן אדם כתב, ממיר אותה ל-JSON - ובהינתן ה-JSON הזה יש לנו Renderer, שיודע לקרוא אותו ומאוד במדויק להפוך אותו לתמונה.
- כשאתה מדבר על זה ש”הטמפרטורה היא 0” - הטמפרטורה היא 0 בעצם אצל ה-Renderer.
- אבל ה-Reasoner עדיין מאוד חופשי ללעשות JSON-ים שונים, אם לא הגדרת לו במדויק ב-Prompt שלך דברים שהוא כן רצה לראות ב-JSON.
- מה שחשוב זה שמרגע שנוצר ה-JSON, אתה יכול להמשיך לכתוב Prompt-ים ולשנות אותם ויצאו JSON-ים שונים, או להכניס Seed-ים שונים ולהמשיך לעבוד ככה.
- אבל בעצם מה שאתה יכול לעשות בצורה שונה, זה שאתה בעצם יכול לעשות עכשיו, בהינתן JSON, בעצם חוזרת לך מהמודל לא רק תמונה - חוזר לך JSON ותמונה.
- ואתה יכול עכשיו לעשות מניפולציות על ה-JSON - אתה לא חייב ללכת ולהמשיך “לעשות רולטה” על ה-Prompt שלך, אתה יכול ממש...
- (רן) . . . את ה-Reasoning, אתה לא חייב לחזור אליו . . .
- (מישה) כן . . . אם בגדול התמונה Makes sense ואתה רוצה להמשיך - אנחנו קוראים לזה “to refine” - אז אתה משנה עכשיו רק את התאורה, אתה משנה רק את האובייקט, אתה מוסיף אובייקט, אתה מוריד אובייקט . . . אבל זה כבר אלמנט מתקדם.
(רן) אבל לכל אספקט כזה - נגיד גוון השמש או זווית הקרניים - לכל אספקט כזה יש Entry ב-JSON? זאת אומרת, איך אתה באמת שולט על זה?
- (מישה) אז אנחנו בעצם קבענו מה ה-Entries שיש ב-JSON, קבענו איזשהו סט.
- ישבנו עם חבר'ה שהם מה שאנחנו קוראים להם “Professional Creatives”, קבענו את Set ה-Entries לגרסה הראשונה שלנו, שאנחנו מאמינים שמתאר טוב תמונה.
- אני אעשה Spoiler - אני אגיד שבינואר יצא ה-Version הבא שלנו, המודל הבא.
- (רן) “ינואר” זה “היום”, כשמשתחררת ההקלטה . . .
- (מישה) אז רוצו לחנויות הקרובות לביתכם . . . סתם.
- (מישה) ושם [ב-Version הבא] יהיו יותר.
- אתה נוגע בנקודה, בעיניי, החשובה פה - זה שבסוף אנחנו לא יודעים להגיד מה כל ה-Entries שצריך לכל Use case.
- אנחנו נותנים את ה-Entries הגנריים, שאנחנו מאמינים שהם חשובים לתמונות באופן כללי.
(רן) כמה אנחנו מדברים - מאות? אלפים? זאת אומרת, כמה יש לכם?
- (מישה) זה עשרות Entries - מקוננות. מקוננים? לא יודע איך אומרים, אבל דברים ש...
- זאת אומרת, הדברים גנריים: אובייקט, לכל אובייקט מה הטקסטורה, מה ה-Relations לאובייקט אחר, מיקום בתמונה, Structure . . . . אם זה בן אדם אז “פוזה”, לא יודע, “צבע” וכן הלאה.
[31:22] הרבה דרכים לתאר (את אותה) תמונה / Uncanny Valley
(רן) עכשיו, אני מניח - לא יודע אם זה מעניין, אבל סתם ככה “משחק מנטלי” - אני מניח שתמונה מסוימת, יש הרבה דרכים לתאר אותה באותו JSON. לצורך העניין: “את האובייקט תשים בתור ה-Entry הראשון או בתור ה-Entry העשירי, ואת היחס שלו תתאר . . . “, “א' מתייחס לב' או ב' מתייחס לא’” - כאילו, א' לפני ב' או ב' אחרי א'.
זאת אומרת, אני מניח שה-JSON הזה הוא לא קנוני, בסופו של דבר.
(אורי) שתי הרצות על אותו JSON - תייצר את אותה ההתמונה?
- (מישה) בגדול - כן.
(רן) כן, אבל מה שאני אומר זה שיש כנראה מספר JSON-ים - כנראה אינסופי או אולי סופי, אבל די הרבה - שיכולים לתאר את אותה תמונה.
- (מישה) בגדול כנראה שאתה צודק.
(רן) . . . אבל לא מעניין . . .
- (מישה) זה גם קצת פחות מעניין - אבל גם הסדר באמת בתוך ה-JSON הוא לא מעניין.
- הסדר - היחס בין האובייקטים - הוא מבוטל.
- זאת אומרת, כל אובייקט מייצר את היחסים לשאר האובייקטים - ואז אובייקט א' יגיד “אני מעל אובייקט ב'”, ולאובייקט ב' יהיה רשום “אני מתחת לאובייקט א'”, ולכן הסדר באמת ב-JSON לא משנה.
- אבל לכל אחד מהם יש את כל התיאור שהוא צריך על ה-Context.
- (רן) כן, זה גרף מכוון מלא.
- (מישה) בדיוק.
(אורי) יש לי שאלה שהתחבטתי בה . . . אני עוד לא יודע את התשובה - והנה יש לנו מומחי Image-ים ב-AI!
“עמק המוזרויות” - היה לנו פעם פודקאסט על זה, נכון?
(רן) לא - אבל לדעתי לרן לוי היה [בול - [עושים היסטוריה] 257: עמק המוזרוּת – או, מדוע אנחנו מפחדים מאנדרואידים]
(אורי) כן.
(רן) תזכיר רגע - מה זה?
(אורי) היה פעם . . . היה פעם? אני לא יודע, אולי עוד יש - כל Avatar, שמיוצר מלאכותית וכו’ - עין אנושית שתסתכל על הדבר הזה, לא משנה כמה טוב תהיה, תבחין שזה מלאכותי. [הי ארנולד]
(רן) כן. הם אומרים בגדול - אם זה לא נראה אמיתי, אז בסדר, אז מבינים: זה אנימציה, זאת אומרת, זה לא משהו אמיתי.
אם זה נראה כמו אמיתי, אבל משהו פה קצת מוזר - אם זה זווית העין, אם זה הליכה קצת מוזרה, אם זה איזשהו Artifact קטן שהוא לא Perfect - אז שם אתה נמצא ב”עמק המוזרות”, כך קראו לזה.
- (מישה) Uncanny Valley
(רן) כן - ולאנשים זה ייראה מוזר. אוקיי, אז מה השאלה?
(אורי) הגענו למצב שה-AI כבר פותר את הבעיה הזאת?
- (מישה) אני מאמין שכן - לא קשור ל-Bria.
- אני חושב שיש היום בהמון תעשיות, בהמון Use Case-ים, אנשים שמשתמשים בתמונות ג'נרטיביות (Generated) לחלוטין - לא רק בתמונות, גם בסרטים -ואני חושב שאנחנו מעבר לנקודה הזאת.
- אני חושב שיש . . . . אולי יש מקצוענים שיודעים לזהות.
- בוודאות יש מערכות שיודעות לזהות.
- אני חושב שרוב האנשים כבר לא מזהים, בטח במודלים הטובים.
- אני כן אגיד שקצת נוצרה תופעה הפוכה - חברות התחילו לסמן שתמונות הן מג’ונרטות (AI Generated).
- (מישה) Bria הייתה מהחלוצות בתחום הזה - זה חלק מזה שאנחנו גם מאמנים על Data שהוא Licensed.
- אבל אנחנו לא מנסים “לעבוד” על הקהל שלנו, אנחנו לא מנסים להגיד שהתמונה היא אותנטית.
- אנחנו ממש מסמנים היא ג'ונרטה על ידי AI, וזה סטנדרט שתופס מאוד חזק.
- גם Google כבר עושים את זה, גם OpenAI עושים את זה.
- (מישה) היהלום זה Watermark וויזבילי (Visible) - אבל יש גם ב-Meta Data של התמונה.
- אם יצא לכם לעלות תמונות מג'ונרטות לכל מיני Facebook, LinkedIn וכאלה - אז מופיע מין CR למעלה קטן כזה
- שאם לוחצים עליו ממש מקבלים איפה התמונה נוצרה, באיזה כלי, מתי . . . .
- אז ממש כולם מייצרים את הדברים האלה.
(אורי) אוקיי,
[35:11] פלטפורמה שהיא Open and Flexible / המודל העסקי
(רן) אמרת מקודם - וזה ככה ממש לקראת הסוף - אמרת מקודם שמפתחים, שהם בעצם לקוחות שלכם,
יכולים לקחת ולעשות Fine-tuning ובעצם להשתמש במודלים.
אז מה זה אומר? זאת אומרת, נותנים להם את המשקולות? המודלים האלה פתוחים? איך זה טכנית עובד?
- (מישה) אז Bria - אחד העקרונות החשובים ב-Bria זה שאנחנו בפלטפורמה שאנחנו קוראים לעצמנו “Open and Flexible”
- “פתוחה וגמישה” - “Open” במובן של כל המודלים שלנו הם לחלוטין פתוחים.
- הם פתוחים אמנם For Non-commercial use . . .
- (רן) Open weights . . .
- (מישה) Source code, הכל . . . Github-ים פתוחים, Hugging Face - אפשר להיכנס, לקחת את המודל, לשחק איתו.
- למה? כי אנחנו מאמינים ש-Innovation מגיע בסוף מהקהילה - אנחנו נהנים מה-Innovation הזה, אנחנו רואים דברים שהקהילה עושה ומכניסים לאימון של המודל הבא, אז אנחנו מאוד מאוד תומכים בזה.
- אנחנו גם מאפשרים למפתחים שהם לא חוקרי-AI - מהנדסי Backend, Full-stack וכן הלאה - API מאוד Comprehensive
- שמחזיר את ה-JSON, נותן לערוך אותו . . . .
- אנחנו מאוד Transparent באיך שהטכנולוגיה עובדת - לא כי אנחנו מאמינים בזה . . . .זאת אומרת, אנחנו מאמינים בזה, אבל אנחנו לא עושים את זה מתוך טוב הלב שלנו, אלא כי אנחנו מאמינים שככה הלקוחות שלנו יבנו מוצרים יותר טובים.
- אנחנו מאמינים ש-Nano Banana יעשה עבודה טובה ל-General Use - אבל שכשמישהו באמת יצטרך לעשות משהו מיוחד, ומישהו יצטרך לבנות את ה-Differentiation שלו מול המתחרה שלו, שגם לו יש Nano Banana - הוא יצטרך משקולות, הוא יצטרך להבין קצת מתחת למכסה-מנוע מה קורה - ולשלוט בזה.
(רן) כן, אבל שנייה, תעזור לי להבין את ה-Business model - אז אם אתם נותנים את כל המודלים שלכם ככה חופשי-חופשי, על מה כן משלמים לכם? על Hosting?
- (מישה) אז המודלים הם פתוחים, כמו שאמרתי, ל-Non-commercial use - בעצם לשימוש לא מסחרי.
- אוניברסיטאות, Indie Developers - כאלה יכולים לקחת ולשחק עם זה בכיף.
- חברות יכולות להתחיל בעצם את כל תהליך הבנייה בלי לדבר איתנו.
- הן הרבה פעמים מדברות איתנו כי צריך קצת עזרה וכן הלאה, אבל בגדול יכולות שלא.
- ברגע שאתה רוצה לעשות Commercial Use - לשים ב-Production - אתה קונה את המשקולות לשימוש הזה.
(רן) הבנתי - והם עדיין מריצים את זה פנימית. כלומר, אתם לא עושים את ה-Inference אצלכם.
- (מישה) הם מריצים איך שהם רוצים - אנחנו גם יכולים לעשות, יש לנו בסוף גם Inference שרץ אצלנו.
- יש לקוחות שבאופן מעניין, גם ה-Out-of-the-Box שלנו - בלי לעשות Tune, בלי לשחק איתו - גם הוא מאוד פופולרי.
- אנחנו גם עושים Inference - אנחנו גם עושים Inference ללקוחות שעשו Tune, אנחנו גם תומכים בלקוחות שעושים Inference ב-Cloud שלהם, On-prem.
(רן) אבל Fine-Tuning, או Fine-Tuning as-a-Service - אתם לא עושים כיום?
- (מישה) יש לנו Fine-Tuning as-a-Service - בשני Mode-ים: Mode אחד שהוא ממש No Code, ממש No Touch.
- בגדול - “זורקים תמונות”, אומרים “בהצלחה - תביאו לי מודל מאומן” . . . ממש “ל-Dummies”.
- ויש לנו גם Mode שהוא ליותר Experts - שזה בעצם סוג של Professional Service כזה.
- שמגיע לקוח גדול ואומר “אתם מומחים באיך לאמן את הסוג מודל הזה - הנה Data”
- שיכול להיות מאוד גדול - זאת אומרת, זה יכול להיות עשרות אלפי תמונות.
- “תגרמו לזה שהוא יהיה ב-Brand שלי, במותג שלי, ב . . . “Following my Rules”.
(אורי) אוקיי, בסוף אתם מוכרים מודלים ואימון מודלים, לא אפליקציה או שירות או...
- (מישה) אנחנו לא מוכרים אפליקציה - אנחנו מוכרים פלטפורמה לפיתוח [Aren’t we all . . . ].
- אנחנו מוכרים ”Toolbox” . . .
- (אורי) אוקיי . . .
- (מישה) Subscription ו-Usage של API - אם החלטת להשתמש גם בInference שלנו.
- אנחנו לא מוכרים אפליקציה - זה אחד הדברים שאנחנו ממש מתעקשים עליהם.
- אנחנו לא מאמינים . . .
- בסוף, אם נמכור את ה-End Application, את ה-Frontend - אז לכולם יהיה את אותו Frontend.
- ואני רוצה שלאנשים יהיה . . . אנשים בונים Use Cases ו-Workflow-ים שונים.
- הם צריכים את זה בתוך הכלים שבהם הם מכינים סרטים, הם צריכים את זה בתוך איזשהו Workflow של Marketing, הם צריכים את זה בשביל אתר B2C שהם בונים לעצמם . . . .
- ה-UI שלי לא מתאים להם.
(רן) כן, אוקיי.
[39:26] עוד כמה מילים על Bria
(רן) טוב, אז ככה לקראת סיום - עוד כמה מילים על Bria: איפה אתם יושבים? כמה אנשים? מה מצבכם? אם אתם מגייסים - מה אתם מחפשים? . . . .
- (מישה) אז אנחנו יושבים בתל אביב, איך אוהבים להגיד? “קו רכבת” . . . סתם, אנחנו יושבים ליד השלום, בתל אביב.
- אנחנו באזור ה-60+ אנשים גלובלית; רוב ה-R&D בישראל, 35 אנשים בערך.
- לאחרונה התחלנו להיות קצת יותר גלובליים, לגייס Talent-ים בתחום גלובלית . . . .
(אורי) מה השלב של החברה?
- (מישה) אנחנו אחרי B.
- אנחנו תמיד מגייסים . . . אנחנו מאוד מאוד “Talent-Oriented”, נקרא לזה.
- אנחנו פחות מגייסים - והנה יש לנו משרה באתר, אנחנו מחפשים Full Stack Developer או Researcher.
- אנחנו יותר מנסים בפינצטה to Outreach או לקבל Inbound-ים של אנשים שפשוט יודעים מה אנחנו עושים, ואומרים “זה התחום שאני רוצה להתעסק בו”.
(רן) אוקיי, כלומר חוקרים, תחום של Computer Vision?
- (מישה) גם חוקרים שיש להם ניסיון ב-GenAI, גם מהנדסי Backend ו-ML חזקים - וגם בסוף יש לנו המון מפתחי Full Stack
- אנחנו בסוף חברה ויזואלית - למרות שאנחנו לא מוכרים אפליקציה, יש Front, ואנחנו רוצים להראות את מה שאנחנו עושים, אנחנו רוצים להדגים איך ה-JSON עובד, אנחנו רוצים להראות איך הדבר הזה - איך אפשר להשתמש בו.
האזנה נעימה ותודה רבה לעופר פורר על התמלול!
